פריצת דיסק מותנית

מאת: ד"ר עמית קרן

הדיסק הבין חולייתי הוא מבנה בעל צורת דיסקית מסחוס רך יחסי במרכזו (הנקרא גרעין או נוקלאוס) התחום בהיקפו על ידי טבעת (הנקראת אנולוס) גמישה ונוקשה השומרת על צורתו התקינה של הדיסק ומחוברת לשתי החוליות התוחמות את הדיסק מעל ומתחת.

הדיסק משמש מפרק ובולם זעזועים בין גופי שתי חוליות בחלקן הקדמי ומאפשר את גמישות וטווחי תנועת עמוד השדרה.

בשל ניוון המוחמר על ידי מאמצים לא מותאמים, כגון הרמת משקל גדול או כיפוף הגב תחת עומס, הכוחות המופעלים על הדיסק הם גדולים מאד ועשויים לגרום להתבלטותו ואף פריצתו דרך הטבעת התוחמת אותו, האנולוס. שחיקת ופריצות דיסק עשויות להיגרם גם כחלק מתהליך ניווני כרוני ומושפע גם מנטייה אישית.

המאורע הראשון בשרשרת תהליכים, הגורמים לרבות ממחלות והבעיות הניווניות של עמוד השדרה מתחילות בפריצת הדיסק.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, פריצת דיסק באופן כללי, הינה בעיה השכיחה יותר במבוגרים צעירים מאשר בקשישים. השכיחות הגבוהה ביותר היא בעשורים 4-6. 

מחלת דיסק כגון שחיקת ופריצת הדיסק הבין חולייתי היא בעיה אשר יכולה להתבטא במספר אופנים, כגון:

כאבי גב בעלי אופי מכאני, זאת אומרת כאבים בשינויי תנוחות, עמידה ממושכת ועבודה פיסית. במקרים מסוג זה, אופי הטיפול העיקרי הוא בראש ובראשונה שמרני ולא ניתוחי. הטיפול מורכב מפזיותרפיה, טיפולי רפואה משלימה, טיפולים נוגדי כאב ודלקת חיזוק שרירי הליבה ושינוי אורך חיים.

במידה ופריצת הדיסק לוחצת על מבנים עצביים כגון חוט השדרה או העצבים היוצאים ממנו (שורשים) הכאב מוקרן לגפיים, כאשר פריצת הדיסק היא בעמוד השדרה המותני, ההקרנה תהיה לרגל או לשתי הרגליים.

במרבית המקרים, הכאב עז ופוגע מאד באיכות החיים, במקרים קיצוניים ולא שכיחים, פריצת דיסק עשויה לגרום לחולשת רגל אחת או שתיים ואף לפגיעה בסוגרים שעשויה להיות בלתי הפיכה.

לרוב (כ 65-70%) התקף הכאבים החריפים מפריצת דיסק משתפרים בשבועות הראשונים עצמאית או בעזרת טיפולים שמרניים, אך ככל שחולף הזמן הסיכוי לשיפור ללא התערבות קטן.

פריצת דיסק היא בעיה ניוונית העשויה לאורך הזמן להחמיר את הניוון של היחידה פונקציונלית בעמוד השדרה הנקראת סגמנט נייד (Moving segment) המורכב משתי חוליות והדיסק שביניהן. פריצת דיסק עשויה ליצור עם הזמן בעיות ניווניות נלוות בעמוד השדרה.

על כן, חשוב להבין כי לאדם הסובל מפריצת דיסק משמעותית עשויות להיות השלכות בהמשך חייו, ועל כן, כל טיפול שיבחר שמרני או ניתוחי, בשלב ההתקף החריף, מטרתו שיפור איכות החיים בזמן התלקחות הכאב, ולא "ריפוי" מחלת הדיסק או מניעה של בעיות בהמשך.

בספרות הרפואית קיימות עבודות רבות המתארות תוצאות טיפולים שונים לאורך השנים. חלק מהעבודות מראות יתרון של טיפול אחד על פני השני לאורך הזמן, ואחרות מראות כי אין הבדל סטטיסטי משמעותי בין תוצאות הטיפולים שמרני אל מול ניתוחי בשנים לאחר מכן.

על כן, טיפול ניתוחי מומלץ כאשר במשך החודשים הראשונים מוצו הטיפולים השמרניים ולא חל שיפור משמעותי בתלונות. יתרה על כך, פריצת דיסק שלא השתפרה משך זמן ארוך (כ5-6 חודשים) הסיכוי שלה להשתפר עם טיפול כל שהוא, שמרני או ניתוחי יורדים. סיכויי השיפור בניתוח עדיין גבוהים, אך נמוכים יותר מהתערבות בשלב מוקדם יותר.